הסכם הגרעין עם איראן, שאיפשר לה בהכשר בינלאומי להתקדם לפיתוח ארסנל של פצצות אטום, הסכם זה שוב עולה על השולחן. אלא שההיסטוריה לימדה אותנו שהסכמים כאלה, עם משטרים קיצוניים כאלה, שווים כקליפת השום. גם לידידינו הטובים ביותר, אני אומר: שלא תהיה שום טעות: הסכם עם איראן שיסלול את דרכה לנשק גרעיני – נשק שמאיים עלינו בהשמדה – הסכם כזה לא יחייב אותנו, כהוא זה. יש רק דבר אחד שיחייב אותנו: למנוע ממי שחותר להשמידנו לבצע את זממו.

בזמן השואה לא היו לנו – לא הכוח להגן על עצמנו, וגם לא הזכות הריבונית להגן על עצמנו. היינו חסרי זכויות, חסרי מדינה, חסרי מגן. היום יש לנו מדינה, יש לנו כוח מגן, ויש לנו הזכות הטבעית והמלאה כמדינתו הריבונית של העם היהודי להגן על עצמנו מפני אויבינו.

זוהי גם תשובתנו הנחרצת להחלטה השערורייתית של בית-הדין הבינלאומי בהאג. בית-דין זה מבקש לחקור את ישראל בטענה ההזויה שחיילינו ומפקדינו, שאין מוסריים מהם, ביצעו כביכול 'פשעי מלחמה', בשעה שהם נלחמים בארגוני טרור אכזריים שמבצעים יום-יום פשעי מלחמה. חיילי צה"ל נאבקים בשליחיה של איראן זורעת-המוות, ודווקא אותנו מגנים. איזה אבסורד. אֵיזוֹ צביעות. בית-הדין בהאג הוקם בהשראת בית-הדין בנירנברג, ששפט פושעי מלחמה נאצים אחרי מלחמת העולם השנייה. אבל מנירנברג להאג קרה היפוך מוחלט: גוף שהוקם כדי להגן על זכויות-האדם, הפך לגוף שְבפועל מֵגֵן על מי שרומס את זכויות-האדם. אבל לא רק התנהלות בית-הדין עברה היפוך – גם אנחנו עברנו היפוך: היפוך מחולשה תהומית בגלות – לעוצמה כבירה במולדת. היפוך מאבק-אדם שנפוץ לכל רוח – לעם חזק וגאה שנטוע בארצו. היפוך מתהומות-האופל באושוויץ – לְפִּסְגות-הַאוֹר בירושלים. בניגוד לעבר, היום אין אף גורם בעולם שימנע מאיתנו את הזכות ואת הכוח להגן על עצמנו מפני איום קיומי.